בצד רבים ממראי המקומות צייננו בקיצור (בתוך סוגריים מקורזלות { }) את נושא שבו הוא עוסק, או את שמו של נושא הכלים שבו הוא עוסק. אבל ברוב המקומות אין רמז לנושא שבו עוסק המקור. מבקרים רבים העירו לנו על כך, שקשה להשתמש במפתח מכיון שהמעיין אינו יודע מהו הנושא, ולפעמים הלכה אחת ברמב"ם מקיפה נושאים רבים; כך שלעיתים מישהו טורח לחפש את הספר המסומן, ולבסוף מגלה שהספר אינו עוסק בנושא שחשוב לו אלא בנושא אחר. להלן תשובתנו לטענה זו:

הסיבה לכך שלא צייננו את הנושאים, היא שהדבר היה לוקח לנו הרבה יותר זמן. מיפתוח ספר עם הוספת הנושא הנידון בכל מקור - לוקח להערכתנו זמן כפול פי עשר ממיפתוח מינימלי, של ציון הלכות הרמב"ם בלבד. אם כן, אפשר להספיק לעבור על עשרה ספרים בדרך המיפתוח המינימלי, באותו זמן שמספיקים לעבור על ספר אחד בדרך של הוספת הנושא. התוצאה למשתמש במפתח היא, שבדרך הראשונה יש לו חמישים מקורות על הלכה אחת (לדוגמה), וגם אם לפעמים חלק גדול מהם אינם חשובים לו (ויפסיד זמן בחיפוש אחריהם), יש סיכוי שחלק גדול יהיו חשובים לו (או למישהו אחר), ויאירו את העניין מהרבה פנים. ואילו בדרך השנייה, יהיו לו רק חמישה מקורות על אותה הלכה (לדוגמה), וגם מתוכם יתכן שחלק גדול לא יהיו חשובים לו (אלא שלא יפסיד זמן בחיפוש).

אנחנו לא הראשונים שעורכים מפתח דרך זו. הספרים: פנים חדשות, לב שלם, ו-ויקח אברהם (ובמידה פחותה חיים ומלך, מרכבת המשנה [אלפנדרי], ומראה הנוגה), ציינו מראי מקומות לפי סדר הלכות הרמב"ם בלי לציין את הנושא אלא לכל היותר להעתיק את המלים הראשונות שבהלכה של הרמב"ם (מה שלא תורם לידיעת הנושא המדוייק הנידון שם).

המפתח אינו מיועד ללומד כדרכו, לעצמו, שרוצה למצוא תשובה לשאלה שלו על המקום. ללומד כזה אכן קשה להפיק תועלת מהמפתח שלנו. המפתח שלנו מיועד דווקא למי שרוצה לברר נושא באופן מקיף, ומוכן להקדיש לכך זמן. אדם כזה מעונין במאגר גדול ככל האפשר של מקורות, גם אם יתברר לו שחלקם אינם חשובים לו. עבור לומדים כאלו בחרנו בדרך המיפתוח המינימלי.

יתר על כן: אם נשווה מפתח זה למפתחות אחרים המשמשים את המעיינים, נראה שהמפתח הזה נותן מידע יותר ממוקד. מפתחות אחרים מסודרים בדרך כלל לפי נושאים, וברוב המקרים, אינם נותנים תיאור מדויק של המקור, אינם אומרים לאיזה נקודה הוא מתייחס. קשת הנושאים במפתחות מסוג זה אינה יכולה להקיף יותר מכמה מאות. לכן מי שרוצה להצטמצם יותר מזה - יצטרך לפתוח כמה מקורות "אפשריים", דהיינו כאלו שלפי התיאור ייתכן שהם נוגעים לנושא שלו, ויתכן שלא. גם כשניתנת כותרת המאמר הנדון, בדרך כלל זו כותרת כללית, ואינה מגלה למחפש האם המאמר עוסק בנושא המדוייק שהוא מעוניין בו. לעומת זאת, המפתח שלנו "חותך" את התורה ל-15,000 חלקים, כמנין ההלכות שבמשנה תורה לרמב"ם. זהו חיתוך הרבה יותר מדוייק מן המפתחות המצויים. נכון שהלכה אחת ברמב"ם יכולה להקיף כמה נקודות, אבל עדיין הסיכוי שהמחפש במקורות המצויינים בהלכה אחת במפתח שלנו, ימצא את מבוקשו, גדול הרבה יותר מבמפתחות אחרים. לשון אחרת: גם כשלא כתבנו אף מלה המרמזת על הנושא הנידון במקור מסוים, המחפש יוכל לדעת פחות או יותר מה הנושא; הרבה יותר מבמפתחות אחרים.

לפני הופעת המפתח הזה, מי שרצה לעשות בירור יסודי היה צריך לפתוח את "אוצר הביאורים והפירושים" לר"פ כהן, למצוא את רשימת מפרשי הרמב"ם, ולחפש בכל אחד מהספרים הרשומים שם; והיה צריך לפתוח ספרים שונים שיש בסופם מפתחות למובאות, ולחפש היכן הובאה אותה הלכה ברמב"ם, בכל ספר. והנה המפתח שלנו חסך לאדם כזה שעות חיפוש רבות, בפתיחת מאות מפרשים על הרמב"ם, ובפתיחת אלפי ספרים בעלי מפתח מובאות: הוא רואה מיד אלו ספרים עסקו בהלכה זאת, ועתה נותר לו רק לבדוק האם ספרים אלו עסקו בנקודה הספציפית שבה הוא מעונין.

עדיין אלפי ספרי חידושים שוכבים מחכים לגואל, כשאין ללומדי תורה גישה אליהם. לכן השיטה צריכה להיות מיפתוח מינימלי של ספרים רבים ככל האפשר; והדרך של מיון המקורות לפי הלכות הרמב"ם היא הקלה ביותר, מצד אחד, ומצד שני נותנת דרגת "חיתוך" גבוהה, כאמור.

השיטה שלנו נותנת יתרון נוסף: היא מאפשרת הרחבה שוטפת של המאגר לכלל הלכות הרמב"ם, כיון שאנחנו מוציאים "תוספת" כל שנתיים; בניגוד לפרנקל ש"חתם" את המפתח שלו, ואין צפוי עדכון כל כך תדיר.

יש דוגלים בגישת "התועלת השולית הפוחתת" מריבוי מקורות, המניחה שאם נסקרו חמישים מקורות (לדוגמה) בנושא מסוים, יש סיכוי קטן מאוד שמקור נוסף יגלה דבר שעוד לא נאמר. אם כן, אכן אין הצדקה לבדיקת עוד ספרים; אבל אם כן, גם אין הצדקה לחיבור ספרים נוספים, או מאמרים נוספים, ואין הצדקה לקיום ספריות גדולות. אנו מתנגדים לגישה זו, מכוח התפיסה של "שבעים פנים לתורה", ומכוח האימרה שבכל ספר יש לפחות פנינה אחת שמצדיקה את הוצאת הספר.

לבסוף, נראה איך נוהגים הגויים, ו"חכמה בגויים - תאמין". יש מפתח בעל עשרות כרכים עבי כרס, לפסקי דין אמריקאיים (ראה צילום). ספרי פסקי הדין הפדרליים האמריקאיים מגיעים לאלפי כרכים עבים, באותיות קטנות, ומחולקות לאזורים בארה"ב, ומחולקות לשלוש סדרות, מכיון שלא רצו למספר את הכרכים בארבע ספרות. ובכן, יש חברה, SHEPPARD, שממפתחת את פסקי הדין, ומציינת עבור כל פסק דין, היכן הובא בפסקי דין אחרים, בכל אלפי הכרכים שהזכרתי. לפעמים עבור פסק דין אחד (Lide v Mears, בצילום) מצויינים שבעים (!) מראי מקום לפסקי דין שציטטו אותו (מראה המקום מורכב ממספר הכרך, האזור בארה"ב, מספר הסדרה ומספר העמוד). ליד חלק ממראי המקום יש אות קטנה, שרומזת אם אותו פסק דין דוחה או מאשר את פסק הדין המצוטט, וכדומה. אבל בכל האחרים אין לדעת מה אומר פסק הדין המצטט על זה המצוטט. ובכל זאת, סידרת המפתחות האלו מצויה בכל ספריה משפטית בעולם, ועורכי דין ומשפטנים בודקים תדיר את פסקי הדין המצטטים כדי לראות מה נאמר בהם. מלאכה זו כל כך שכיחה עד שהיא זכתה לפועל SHEPPARDIZING (בימינו המפתח הזה כבר ממוחשב). ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם.